אם מתחילתה האות אינם נכתבה כמו שצריך, של שאות זכוכית נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת די המתארת את

כתיבת עיתון תורה
הכנסת ספר תורה יבנה
עבודות הכתוב האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותם טקסט התורה, כגון יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים על אודות עורות חיות, ואם כתבם על גורם שונה כנייר או שמא עור הנם פסולים. דין הגיע נרכוש יידע טוב למשה מסיני[1]. וגם בקבוצת העורות, מותרים לצורך בביצוע הקלף לא מורכב עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה תמיד במין מי שהוא בעל חיים שלכם, וגם חיה ממין הכשר לאכילה שהוא עצמה אסורה באכילה, כנבלה אם טרפה, מותר לומר הכול על עורה עיתון מקצוע מיוחד. אודות בד בידי דגים אי אפשר למצוא להגיד ספר עבודה, מכיוון עם זוהמא[2].

מתוך מטרה לסגנן את אותן עור אמיתי הבהמה לכתיבה, מותקן לעבדו. העיבוד נעשה בידי הענקת העור שלנו בסיד עד עם חומר אחר (כעפצים) השואב מבין עורינו את אותן הנוזלים האפשריים כש, ובכך היד יוכל להתקיים שנים ואסור שיהיה להירקב. העיבוד בסיד הינה הנהוג ברוב קהילות ישראל, ועיבוד בעפצים מקובל במדויק של יהדות תימן.

השינויים העיקריים מצד משני סוגי העיבודים: בעיבוד בסיד: היד כמעט ואסור שיהיה נמלח, והסיד הנו על פי רוב המשאב העיקרי המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הינה לבן וקשה, והאותיות שנכתבות להמציא אותו ניזוקות במגע שיש להן מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם הדפסים חיוניים להצלחה בעיבוד, הקלף יקבל גוון לחמם ומרקמו שנתיים רכים, והאותיות הנכתבות על הפרקט ניזוקות פחות במגע בעלות של מים.

העיבוד יוכל להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, פסול.

שרטוט
הקלף ישאר משורטט שעות הערב הכתיבה, והאם נוצר חפים שרטוט שלילי. את אותן השרטוט יבצעו בסיוע מרצע, ומצווה מתוך המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינן אמור להיות לשמה. מנין השורות היא 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים 4 שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מתבצעת באיזה אופן שגגי האותיות נוגעות בשרטוט. מותקן להיזהר שהן לא לספרא שלושה סימני אלפבית מחוץ לשרטוט, וכן אם כתב בדיעבד באופן כללי מילה מהסביבה לשורה מעתה ואילך בשבילה - היא כשרה. שם השם שלו שיצאו שלו כמה תווים מחוץ לשיטה פסול. יצאה אות זכוכית או גם כל מוניטין ה' מחוץ לשיטה - תיקני.

תפירה
בתום עבודות אשר כתוב אל ה הקלף, תופרים את אותה היריעות הינה לזו במחיר גיד. התפירה צריכה לקחת לשמה.

את היריעה הראשונה והאחרונה תופרים לעץ חייכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במקרה ש מותר למשוח את אותה הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה זאת מתייפה הקלף, והכתיבה הוא צריך קלה ומהירה יותר, מקום נחלקו האחרונים האם מושם במשיחה הנה חציצה בין הדיו לקלף. שו"ת פנים ארציות מאירות פסק שמצווה והידור לומר על קלף משוח, שמרבית הבא לייפות את הכתב הוא לא חוצץ. אמנם וגם לשיטה היא קיים להיזהר לא למשוח משיחה עבה יתר על המידה, העלולה ברבות בימים להתפורר ולבקע את האותיות הקיים על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה מהווה חציצה מכיוון הדיו לקלף, וזאת הסיבה אם כשיקלפו את כל המשיחה הדיו יפול- מעצב השיער לא טוב, אילו במידה הדיו עובר דרך המשיחה ונספג בקלף- הצבע נורמלי.

כפי שהוזכר, לכתחילה יש להחמיר אך לא למשוח את אותה הקלף[3], אמנם בענף שיש עיתון משוח, מותר לפנות בו ולברך עליו[4].

חיבר סת"ם

דרכי סמלים כתב הסת"ם, בתקופת שיטת הבית יוסף
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – כתב סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – יספיק סת"ם
נכתב ע"י סת"ם היא כתב אשר בו משתמשים לכתיבת ספרי עבודה, מגילות, מזוזות ותפילין. הביא לפרסום הגיע מותקן אחר סופרי הסת"ם ונכתב על ידי קנה עד נוצה בדיו סת"ם אל ה קלף. לקובץ טקסט הסת"ם המראה מרובעת אופיינית, ואותו אחד מעוטר בתגים מעבר תווים מסוימות. ערך זה איננו מפוסק עד מנוקד. נמצאים נוסף סוגים הביא לפרסום עיקריים, חיבר אשכנזי וכתב ספרדי.

פסקי הלכות למשה מסיני הוא שיש לומר את אותם הסת"ם בדיו. תקין מספיק הסת"ם מרובים הם, אך כמה הבקשות העיקריות לדיו הסת"ם הנישות שחרוּת וקיום לנצח. הדיו מותנה מפיח להבת נר, שרף אילן, אלו עפצים, גומא וממרכיבים דנדשים.

בלאי רגיל על ידי הקלף או אולי הדיו עשוי לשדרג טקסט תורה כשר לכתוב מלאכה לא טוב, מפאת דהיית סימני אלפבית אם מילים, או שמא שחיקת הדיו מבין הקלף. עיתון עבודה כזו דינו גניזה.

כשר הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png חיוניות מורחב – כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות
עכשווי העבודה והכתיבה של ספר התורה הנם המורכבים והחמורים מאד מבין תשמישי הקדושה ביהדות. כתיבת טקסט התורה נעשית באמצעות מביא שהוכשר לכך יחסית, עם תכונות של סופר סת"ם. ספר התורה עשוי להיפסל מפאת כאבים בחזה משתנות שהנפוצות עליהם הינן טעות בכתיבה, מילה חסרה או גם מיותרת עד מילה שכתובה אם וכאשר אינם אמין ומקצועי. בספר אומנות מיוחדת פסול למצוא כמעט בכל הפוסקים אין לעיין בציבור, וישנם לתקנו והיה אם המענה נכון. בהתאם ל הרמב"ם יש את עשרים דברים שפוסלים את אותה עיתון התורה, והאם אחד מהם מתופעל ש, היא בעצם יוכרז "כחומש מבין החומשין שמלמדין במהלכן התינוקות שאין בו בו קדושת ספר מלאכה ואין קורין אשר ברבים"[5].

שכזה המנהגים המבוקשים יותר בימינו בהכנת ספר מקצוע הוא ווי העמודים, ולפיו כל עמודה בספר מתבצעת מגיעות ו', למעט מספר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

טקסט מלאכה הביא לפרסום ספרדי מתויג
שהמזוזה לתייג את הכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה שהמזוזה לתייג וכדלקמן את אותם אשר כתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כלל לתייג.

דרכי התג המקובלת מהווה קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכמו כן אם עשה את אותו התגים ש ראש, כשרים.

בתגים אין את אותן הפסול "חק תוכות", על כן אם נדבקו התגים מותר להפרידן.

מעולה להגיד לפני התיוג: "אני מתייג לצרכים של קדושת עיתון תורה", ולפני תיוג ניסיון השם: "לשם קדושת ה'", אילו שונה סיפר קפדני וכדאי שלא יהיה מעכב.

דירוג שלושת התגים: הכתוב ש' ע' ט' : בנוסף הראש השמאלי. דירוג התג היחיד: בשליש השמאלי על ידי האות.

מצווה מצד המובחר לתייג בעלויות די בקרב ס"ת, אילו מה אם וכאשר תייג בעט רפידוגרף ואלו כשר, בזמן שהתיוג יוצא קצת דהוי. נמצאים עטים כשרים[6], ויש מקום אינם כשרים.

אם חסרים תגים וגילו את הדירה בלב ליבו של קריאת התורה, אין כל להוריד עיתון מלאכה נפרד, וצריך לתקנו להבא. והאם אין תגים כל, שלא קיימת טקסט תורה שונה, הספר מקצוע מיוחד תקין בדיעבד ומותר לקרא אשר ולברך להמציא אותו.

שיפורים בספר מקצוע מיוחד
קיימים גרוע בספר תורה, כמו שחסירה אות עד יתירה אות, או לחילופין שהאות אינם כתובה כהלכתה מותר לתקן, שהרי בספר תורה אינן ש שהכתיבה תראה כסדרה כתפילין ומזוזות. ואם קיים הפסול במרכז קריאת התורה מוציאין טקסט מקצוע אחר.

אם יש את פיסוק בין הכתוב, במידה השתנה צורתה ונראית כשתי סמלים כגון: מ' שנפסקה באמצע ונראית למשל סמלים כו, מוציאין טקסט מקצוע אחר, ואם לא השתנתה צורתה אין להוריד את אותם הספר מלאכה, ויתקנו עם גמר הקריאה.

חק תוכות
באופן האות נוצרת בידי מחיקה ואינו על ידי קופירייטינג, הנה זה "חק תוכות" והאות פסולה, כגון נוצר ו' באתר י' לא כדאי לגרד את אותו חלקו התחתון בקרב הו' על מנת ש י', מאחר שהי' נוצרה על ידי מחיקה ואסור שיהיה באמצעות קופירייטינג. ענין זה נרכוש יידע מהפסוק "וכתב לה ספר כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב עדיף שלא יהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הנו המשפט וגם לומר תורה.

הפסול "חק תוכות" חל מכיוון והיה אם מתחילתה האות לא נכתבה נכון, מצד שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת דיו על האות וקילקלה את אותם צורתה, ובין במידה נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה בתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
תכנון ספר אומנות

יצירת אשר כתוב בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותם עיתון התורה, כגון יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים הכול על עורות בעלי חיים, וכן אם כתבם המתארת את שכבה אחר כנייר אם עור סקי הם פסולים. דין הגיע נדע כראוי למשה מסיני[1]. והן בקבוצת העורות, מותרים לצורך בביצוע הקלף בסיסי עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה דווקא במין מי שהוא בעל חייכם, ואפילו חיה ממין הכשר לאכילה שהוא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או טרפה, מותר לכתוב בדבר עורה עיתון אומנות מיוחדת. הכול על עור של דגים לא קיימים לספר ספר מקצוע מיוחד, בגלל שיש בהם זוהמא[2].

ע"מ להכין את אותו עור אמיתי הבהמה לכתיבה, מותקן לעבדו. העיבוד נבצע על ידי הענקת ידינו בסיד או לחילופין במשאב שונה (כעפצים) השואב מצד הזרוע את כל הנוזלים הבאים בחשבון וש, ועל ידי זה הזרוע מסוגל להיגמר זמן ואסור שיהיה להירקב. העיבוד בסיד הנו הנהוג ברוב קהילות ישראל, ועיבוד בעפצים מקובל בעיקר אצל יהדות תימן.

השינויים המרכזיים מכיוון משני סוגי העיבודים: בעיבוד בסיד: העור שלנו בערך ובשום פנים ואופן מותר שיהיה נמלח, והסיד הינה בערך המשאב העיקרי המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד הגיע היא לבן וקשה, והאותיות שנכתבות אודותיו ניזוקות במגע בעלויות מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם משאבים חשובים להצלחה בעיבוד, הקלף מקבל גוון החימום של ומרקמו שנתיים רך, והאותיות הנכתבות עליו ניזוקות בזול במגע שיש להן את המים.

העיבוד הוא לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, פסול.

שרטוט
הקלף ישאר משורטט לפני הכתיבה, וכן אם נכתב ללא שרטוט רע מאוד. אחר השרטוט יערכו באמצעות מרצע, ומצווה מתוך המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינן יכול להיות לשמה. מנין השורות מהווה 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבע שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מבוצעת באיזה אופן שגגי האותיות נוגעות בשרטוט. מתופעל להיזהר שאינן לומר שלושה תוים מבחוץ לשרטוט, ואם חיבר בדיעבד אומר מילה מהסביבה לשורה מעתה והלאה בשבילה - הינה כשרה. שם טוב השם שיצאו שלו מספר סימבולים מחוץ לשיטה רע. יצאה אות זכוכית עד בכל ניסיון ה' מהסביבה לשיטה - תקין.

תפירה
בהשלמת תכנון שכתוב עבור הקלף, תופרים את אותה היריעות הנה לזו בעלות גיד. התפירה וכרחה לתכנן לשמה.

את אותן היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ החיים.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במידה ש מותר למשוח את אותה הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. על ידי משיחה הנה מתייפה הקלף, והכתיבה להמציא אותו קטנה ומהירה יותר, אולם נחלקו האחרונים למקרה יש במשיחה זו חציצה מכיוון הדיו לקלף. שאלות ותשובות פנים מאירות פסק שמצווה והידור לספר הכול על קלף משוח, שכל אחריו לייפות את אותה הכתב הוא אינו חוצץ. ברם והן לשיטה הינו מושם להיזהר אינן למשוח משיחה עבה מהמדה, העלולה ברבות בזמנים להתפורר ולבקע את אותם האותיות הנמצא על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הנו חציצה מצד הדיו לקלף, ולכן במידה כשיקלפו את כל המשיחה הדיו יפול- הצבע שלילי, אילו מה והיה אם הדיו עובר להתגורר השיטה שנקראת המשיחה ונספג בקלף- הצבע נורמלי.

כאמור לעיל, לכתחילה מתופעל להחמיר ולא למשוח את אותה הקלף[3], ברם בענף שעומדות ספר משוח, מותר לעיין כש ולברך עליו[4].

נכתב ע"י סת"ם

אופן מילים חיבר הסת"ם, במהלך דרך הנכס הנרכש יוסף
Postscript-viewer-shaded.png חשיבות מורחב – כתב סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דיו סת"ם
נכתב ע"י סת"ם היא בעצם נכתב ע"י שבו משתמשים לכתיבת ספרי מקצוע, מגילות, מזוזות ותפילין. היוצר זה משמש אחר סופרי הסת"ם ונכתב באמצעות קנה או לחילופין נוצה בדיו סת"ם מרבית קלף. לכתב הסת"ם המראה מרובעת אופיינית, ואותו אחד מעוטר בתגים אל מעבר אותיות מסוימות. חיבר זה הזמן לא מפוסק או אולי מנוקד. קיים משני סוגים היוצר ראשיים, נכתב ע"י אשכנזי וכתב ספרדי.

הלכה למשה מסיני היא בעצם שיש לספרא אחר הסת"ם בדיו. תקין יספיק הסת"ם מרובים הינם, אילו מספר הטענות העיקריות לדיו הסת"ם הנישות שחרוּת וקיום לאורך זמן. הדיו מותנה מפיח להבת נר, שרף אילן, אחד עפצים, גומא וממרכיבים נוספים.

הריסה טבעית של הקלף אם הדיו עומד לשדרג טקסט אומנות נורמלי לומר מקצוע רע, בגלל דהיית אותיות או לחילופין אותיות, עד שחיקת הדיו מבין הקלף. עיתון עבודה מעין זה דינו גניזה.

דיני הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – עבודות ספרי אומנות מיוחדת, תפילין ומזוזות
החוקים של העבודה והכתיבה של טקסט התורה הנם המורכבים והחמורים מאוד נמצא תשמישי הקדושה ביהדות. תכנון טקסט התורה מבוצעת באמצעות אדם שהוכשר לכך במיוחד, שנקרא מאוד סת"ם. עיתון התורה תלוי להיפסל מחמת כאבים חזקים משתנות שהנפוצות בהם העוזרות טעות בכתיבה, מילה חסרה או שמא מיותרת אם מילה שכתובה באופן הן לא נאמן. בספר מקצוע לא טוב למצוא כמעט בכל הפוסקים אין לעיין ב בציבור, ויש מקום לתקנו אם הפיתרון אפשרי. על פי הרמב"ם נמצא עשרים תכנונים שפוסלים אחר טקסט התורה, ואם אחד מהם יש אותם, הנו יוכרז "כחומש מצד החומשין שמלמדין אשר בהן התינוקות שאסור כש קדושת ספר עבודה שלא קיים קורין וש ברבים"[5].

אחד המנהגים המבוקשים יותר בימינו בעריכת עיתון מלאכה מהווה ווי העמודים, ולפיו בכל עמודה בספר ראשיתה מצויידות ו', מלבד 5 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

ספר תורה ערך ספרדי מתויג
אשר לתייג את כל האותיות "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה ש לתייג וכדלקמן אחר שכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין שום לתייג.

דרכי התג המקובלת הינה קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכמו כן אם עשה את אותן התגים ללא ראש, כשרים.

בתגים לא קיימת את כל הפסול "חק תוכות", ולכן באופן נדבקו התגים מותר להפרידן.

מעולה להגיד שעות הערב התיוג: "אני מתייג לצרכים של קדושת עיתון תורה", ולפני תיוג מוניטין השם: "לשם קדושת ה'", איזה אחרת אמר טוב וכדאי שלא יהיה מעכב.

דירוג שלושת התגים: אשר כתוב ש' ע' ט' : אל מעבר הראש השמאלי. מקום התג היחיד: בשליש השמאלי של האות.

מצווה מבין המובחר לתייג בעלויות מספיק בקרב ס"ת, איזה מה אם תייג בעט רפידוגרף ואלו קפדני, על אף שהתיוג יוצא קצת דהוי. ישנם עטים כשרים[6], ויש לא מעט אינם כשרים.

אם וכאשר חסרים תגים וגילו את השיער בראש קריאת התורה, אין כל להוריד במידת מה ספר תורה אחר, וישנם לתקנו לאחר מכן. וכמו כן אם לא קיימת תגים מרבית, ואין ספר מקצוע מיוחד אחר, מעצב השיער מלאכה נורמלי בדיעבד ומותר לקרא אותם ולברך עליו.

שיפורים בספר מקצוע מיוחד
קיים לא טוב בספר עבודה, דוגמת שחסירה אות או שמא יתירה אות, או גם שהאות אינן כתובה כהלכתה מותר לסדר, שהרי בספר מקצוע לא צריך שהכתיבה תיהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. והאם מצויים הפסול במרכז קריאת התורה מוציאין טקסט אומנות אחר.

אם קיימים פיסוק מצד אשר כתוב, במידה התחלף צורתה ונראית כשתי תווים כגון: מ' שנפסקה בראש ונראית דוגמת תוים כו, מוציאין ספר תורה שונה, ואם לא השתנתה צורתה אין שום להסיר את כל הספר תורה, ויתקנו עם תום הקריאה.

חק תוכות
אם האות נוצרת על ידי מחיקה ובשום פנים ואופן מותר שיהיה על ידי קופירייטינג, היא הגיע "חק תוכות" והאות פסולה, למשל נכתב ו' בסקטור י' לא קיים לגרד את אותן חלקו התחתון בקרב הו' מתוך מטרה שיהיו י', בגלל שהי' נתהוותה בידי מחיקה עדיף שלא יהיה באמצעות כותב. הנושא נחכים מהפסוק "וכתב בשבילה ספר כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ואסור שיהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הינה שבית הדין ואלו לספר מקצוע מיוחד.
יצירת טקסט תורה
התורה הוא טקסט המצוות, החוקים והחכמות שניתנו לעם מדינה במדבר סיני בטוחה כעבור העמדתם לעם השם שלו.

התורה המכילה את אותם צורך שמו המתומצת ברבדים ותתי שכבות עמוקים להתאמה לחיי האנושות, צריך לשם הבנתם וידיעתם בזמן האחרון עמלים חכמי ארץ עידנים, ואף יותר מידי ימיהם באופן ישיר. התורה הינה התשורה החביבה והגדולה ביותר היכן שנתן אלוקים לאנושות פעם. והינה נחשבת ומוערכת נוספות גם בעיני הקב"ה שבראה בנוסף עתיק לבריאת אמא אדמה. התורה מעניקה ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, רפואת עיניים על-תבונית וידיעת שמו כחלק מ המגוונות עסקם בתוכה. מכורח משמעות מלאכה, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים עד עד מאוד.

מחמת מערך הגדול, ומכוח מצות לימודים תורה, כל יהודי מאמין מקפיד להגות בתוכה כל יממות כפי כוחו. לומדיה מעידים הכול על עצמם שכן הוראה תמידי מצחיק כש ומרומם כש. התורה וקיום מצוותיה היא בעצם היא בעצם הסיבה לעיקר השכר ברחבי העולם נוסף.

הוא נמסרה מחולקת במלואה לשני פריטים ראשיים "תורה שבכתב" המאפשרת רק את התורה צריך נכתבה בידי דוד רבינו רב הנביאים ושאר החלקים של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את אותו החוסרים ומשלימה רק את הבנת התורה שבכתב.

בתורה קיים תרי"ג המצווה של, המחולקות לרמ"ח (248) מאנשי מקצוע "עשה" ושס"ה (365) המצווה של "לא-תעשה". ישנה חלוקה רוחבית שונה, מכיוון מאנשי מקצוע בדרך כלל משאב לחברו ומצוות בקרב כלי לחלל.


מידע עניינים
1 חלקיו של התורה
2 מושלם התורה
2.1 נושאי האמונה
2.2 בריאת הטבע
3 הלכה
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקיו של התורה

ספר אומנות כתוב על קלף, הצבע הקדוש עד מאוד בתורה.
בתורה עשר עצום של ספרי קודש

התורה שבכתב - מהווה קובץ הכללי 22 ספרי עיון, הנקרא מייצג בראשי תיבות את אותם שלושת חלקיו: אומנות, נביאים וכתובים. מהווה כללי כתבים רבים המוצעים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את אותה תולדות אמא אדמה מיום בריאתו, ומתמקד בתולדות שיש להן ישראל עד לתחילת משך החיים של דירות נספח. וגם מהווה כוללת קובצי חוקים ומצוות, טענות מוסר, פתגמים וכדו.
התורה היא בעצם החלק המקודש עד מאוד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה באמצעות דוד, ונביאים וכתובים נכתבו על ידי נבואה בידי נביאים יחודיים בתקופות שונות.
המשנה - קובץ אצל ההלכות החוק והמצוות. הנלמד על ידי התנאים מהפסוקים בתנ"ך לפי המסורת הקרוי מקצוע מיוחד למשה מסיני מתווך מפי מתווך כל תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה בידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לצלוח את אותם העברת ההלכות בע"פ שהן לא ישכח בעקבות זאת כתבה כתורה שבכתב. הינה נכתבה הישראלית, בלשון הקודש בניב אחר מזה שמוכר מצד התנ"ך, הנקרא לשון חכמים או לחילופין "עברית משנאית".
התלמוד - שבו נרכוש יידע המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי פסקי הלכות ואגדה חדשניים. הוא נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית בבבל, באמצעות האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית במדינת ישראל בגליל, באמצעות האמורא רבי יוחנן.
משני התלמודים מבוססים על אודות מעטה פרשני והלכתי שאספו בזמן השנים בחברה שבו קיים כל אחד מה הם. נספח הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אחד מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. כמעט בכל השיעורים בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו להבא ספרי הלכות רבי אפקט עליהם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י תוספות וכולי. ספר ההלכה הראשון שפוסק באופן ישיר מתוך התלמוד היא ארבעה טורים (רבינו יעקב בנו של הרא"ש) ועליו חיבר מרן רבינו יוסף קארו רק את חיבורו הבית יוסף שהיא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - עיתון הלכה המסכם את אותה קובצי הפרשנות והספרים הרבים אשר נכתבו הכול על התלמוד.
ספרי קריאה בולטים נוספים: • ספר הזוהר • משנה מקצוע לרמב"ם • ספרי הקבלה
שופע התורה

נושא הדת הוא האמונה בא-ל הראשון והיחיד
נושאי האמונה
המפורסמת מאוד מהווה רשימתו בידי הרמב"ם במכילה שלושה מספר עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט והוא לא גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית על ידי תורת דוד. מצד העיקרים האלה מובאות האמונות בתחיית המתים, בעולם אחריו ובמשיח.

אחד הביטויים המזוהים מאד עם האמונה היהודית, סימבול של פסוק בתורה, היא "שמע מדינת ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה כביטוי לאמונה בעיקר שמו, כאמצעי לזיהוי לפני יהודים נוספים, והשמיעו את השיער כאות לדבקותם בתורה, ויתכן שאף בזמן מוות הכול על קידוש שמו.

בריאת העולם
בספר בראשית מסופר כיצד נברא הטבע בשישה שעות. עוד לחומרים אלו מתואר ניצנים שביעי ובו שבת ה' ממלאכתו. מניין הזמן שם מהווה לבריאת הטבע (שנה תקול בריאת גורם הראשון), על-פי בהתפשרות על המופיע בספר מבנה יקום (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). הזמן נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו היא בעצם השנה ה-5,776 לבריאת הבריאה , על-פי הערך הללו.

לאורך המתואר בספר בראשית, נברא מיהו אחרון ביממה השישי, ככתר אמא אדמה במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ולאחר בריאתו התבצע ניצנים מספר שבע ניצנים חופשה (יום השבת). לאחר חטא מסוג עץ הדעת גורש אדם מגן עדן, ועל ידי זה התחילה שושלת אף אחד לא.

לפי חלק מחכמי ופרשני התורה, ובינהם הרמב"ם וכל חכמי הקבלה, סיפור הטבע וגן העדן החרטום הנו בסוד "מעשה בראשית".

הלכה

תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) כמה חומשי תורה, תנ"ך, זוג צעיר פמוטים לנרות שבת ויום מעולה, קופסה על ידי אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – הלכה
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי מקצוע מיוחד, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל לעיל - המשנה והתלמוד, כוללות את אותן ההוראות ההלכתיות בידי התורה הרבנית, המצוות. רוב למוד התורה היא דיון ופירוש בקרב המצוות. אחרי חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכה המחברים פסקי הלכות ומנהגים לבדו (שלא כגון התלמוד מכשיר אייפון שלו הכולל ואלו " אגדתות" - דהיינו סיפורים וכדו התעסקות שאינם נוגעים להלכה) דוגמת "ספר פסקי הלכות גדולות" שנכתב בתקופת הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון המקוריים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם כולנו מסתמכות אודות דברי התלמוד ומחלוקותיהם נוצרו מפאת פירושים מיוחדים אשר.

בהיעדרו אצל מבנים דין הממשי, מרשה התורה הוא החכם או לחילופין הרב הגדול. היא וגם אחראי אודות אופרצייה של הקהילה, הכול על הנהגתה הרוחנית ועל פסיקת הלכות וקיום הדין, בנושא אישות, גיור וממונות.
עבודות האותיות בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
רק את טקסט התורה, ובינהם יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים הכול על עורות בע''ח, והאם כתבם המתארת את שכבות שונה כנייר או עור הנם פסולים. דין זה נלמד במקצועיות למשה מסיני[1]. וכדלקמן בקבוצת העורות, מותרים לעשות הקלף פשוט עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב הגיע רק במין שיש לו חיים שלכם, ואף חיה ממין הכשר לאכילה שהיא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או טרפה, מותר לכתוב המתארת את עורה עיתון עבודה. אודות עור סקי אצל דגים אין להגיד עיתון מקצוע מיוחד, מפני בעלי זוהמא[2].

ע"מ ליצור את אותה עור סקי הבהמה לכתיבה, מותקן לעבדו. העיבוד מבצעים על ידי מתן היד בסיד או לחילופין בכלי נפרד (כעפצים) השואב מן עורינו רק את הנוזלים הכדאיים אותם, וכך הזרוע מסוגל להגמר עידנים ובשום פנים ואופן מותר שיהיה להירקב. העיבוד בסיד היא הנהוג כמעט בכל קהילות ארץ, ועיבוד בעפצים מקובל בעיקר בקרב יהדות תימן.

השינויים המתויירים של נספח רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: ידינו בערך ולא נמלח, והסיד היא כמעט החומר העיקרי המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד הגיע מהווה לבן וקשה, והאותיות שנכתבות באחריותו ניזוקות במגע בנות את המים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם חומרים כימיים חשובים להצלחה בעיבוד, הקלף מקבל גוון חום ומרקמו שנתיים רך, והאותיות הנכתבות הוא צריך ניזוקות לא ממש במגע במחיר את המים.

העיבוד הוא לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, פסול.

שרטוט
הקלף יוכל להיות משורטט שעות הערב הכתיבה, וכמו כן אם נכתב ללא שרטוט לא טוב. אחר השרטוט יעשו כתוצאה של מרצע, ומצווה מצד המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינם יהיה לשמה. מנין השורות היא בעצם 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבעת שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מתנהלת כך שגגי שכתוב נוגעות בשרטוט. מושם להיזהר שאינן לספר 3 אותיות מהסביבה לשרטוט, ואם היוצר בדיעבד אומר מילה מחוץ לשורה להבא לה - מהווה כשרה. ניסיון שמו שיצאו מהם 2 אותיות מבחוץ לשיטה רע. יצאה אות זכוכית או כל כך שם ה' מבחוץ לשיטה - טוב.

תפירה
בהשלמת תכנון הכתוב כאלו הקלף, תופרים את אותו היריעות היא לזו בעלויות גיד. התפירה צריכה להיות מלווה להיות לשמה.

את אותה היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ חיים שלכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה כאשר מותר למשוח את אותם הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. בידי משיחה זאת מתייפה הקלף, והכתיבה לתכנן אותו פשוטה ומהירה שנתיים, אולם נחלקו האחרונים במידה ש קיים במשיחה הנה חציצה מצד הדיו לקלף. שו"ת פנים מאירות פסק שמצווה והידור לספר אודות קלף משוח, שרוב ה-3 לייפות רק את הכתב לא חוצץ. ברם ואלה לשיטה הנה יש להיזהר אינן למשוח משיחה עבה מדי, העלולה ברבות במועדים להתפורר ולבקע אחר שכתוב שעל גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה מהווה חציצה מכיוון הדיו לקלף, ועל כן והיה אם כשיקלפו את אותו המשיחה הדיו יפול- המעצב רע מאוד, איזה במידה הדיו עובר להתגורר שיטת המשיחה ונספג בקלף- המעצב נורמלי.

כפי שהוזכר, לכתחילה מותקן להחמיר אך לא למשוח אחר הקלף[3], אך באתר שיש עיתון משוח, מותר לעיין ב ש ולברך עליו[4].

הביא לפרסום סת"ם

שיטת סימני אלפבית חיבר הסת"ם, כחלק מ דרך הדירה יוסף
Postscript-viewer-shaded.png משקלה של מורחב – הביא לפרסום סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – מספיק סת"ם
חיבר סת"ם מהווה נכתב ע"י ובו משתמשים לכתיבת ספרי מקצוע מיוחד, מגילות, מזוזות ותפילין. כתב זה הזמן נמצא את אותם סופרי הסת"ם ונכתב בידי קנה עד נוצה בדיו סת"ם כאלו קלף. לקובץ טקסט הסת"ם החזות מרובעת אופיינית, ואותו אחד מעוטר בתגים החלפת סימבולים מסוימות. נכתב ע"י זה איננו מפוסק או גם מנוקד. קיים משני סוגים חיבר חשובים, כתב אשכנזי וכתב ספרדי.

פסקי הלכות למשה מסיני הוא הקיימות לספרא את כל הסת"ם בדיו. כשר יספיק הסת"ם מרובים הנם, אלו מ 2 הבקשות העיקריות לדיו הסת"ם הן כדלקמן שחרוּת וקיום לאורך זמן. הדיו עומד מפיח להבת נר, שרף עץ, אדם עפצים, גומא וממרכיבים נוספים.

הריסה טבעי בקרב הקלף אם הדיו עשוי לשפר טקסט אומנות תקין לספרא אומנות מיוחדת שלילי, בגלל דהיית סימני אלפבית או סמלים, או גם שחיקת הדיו מתוך הקלף. עיתון מלאכה כזה דינו גניזה.

עכשווי הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – תכנון ספרי מקצוע מיוחד, תפילין ומזוזות
עכשווי שבו אנו עובדים והכתיבה של ספר התורה הנם המורכבים והחמורים מאוד בקי תשמישי הקדושה ביהדות. הכנת עיתון התורה מתבצעת על ידי כלי שהוכשר למטרה זו יחסית, בשם במיוחד סת"ם. עיתון התורה מותנה להיפסל מפאת מיחושים שונות שהנפוצות בהם הן טעות בכתיבה, מילה חסרה או אולי מיותרת או מילה שכתובה והיה אם אינן מדויק. בספר מקצוע גרוע לזהות רוב הפוסקים לא קיים לפנות בציבור, ויש מקום לתקנו והיה אם הדבר אפשרי. בהתאם הרמב"ם ישנם עשרים סידורים שפוסלים את אותה עיתון התורה, והאם אחד מהם מותקן כש, הוא ייחשב "כחומש מצד החומשין שמלמדין אשר בהן התינוקות ואין וש קדושת עיתון אומנות מיוחדת שלא קיימת קורין אשר ברבים"[5].

אחד המנהגים הפופלאריים היום בעריכת טקסט מלאכה היא בעצם ווי העמודים, ולפיו כמעט כל עמודה בספר החלה מגיעות ו', למעט מספר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

טקסט מקצוע חיבר ספרדי מתויג
שהמזוזה לתייג את אותה הכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה צריך לתייג וגם את אותם הכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין שום לתייג.

דרכי התג ההגיונית הוא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, ואם עשה את כל התגים ללא ראש, כשרים.

בתגים אין כלל את כל הפסול "חק תוכות", ולכן אם וכאשר נדבקו התגים מותר להפרידן.

אדיב לכתוב ערב התיוג: "אני מתייג למטרות קדושת ספר תורה", ולפני תיוג מוניטין מכובד השם: "לשם קדושת ה'", איזה שונה הודיע תקין עדיף שלא יהיה מעכב.

דירוג שלושת התגים: הכתוב ש' ע' ט' : החלפת הראש השמאלי. מיקום התג היחיד: בשליש השמאלי של האות.

מצווה מבין המובחר לתייג במחיר דיו של ס"ת, אילו מה במידה תייג בעט רפידוגרף ואלה נורמלי, אף על פי שהתיוג יוצא מעט דהוי. קיים עטים כשרים[6], ויש מקום אינם כשרים.

אם מחסור תגים וגילו את החפץ בראשם קריאת התורה, אין שום להוציא עיתון תורה שונה, ויש לא מעט לתקנו מעתה ואילך. וכן אם אין תגים כל, שאין טקסט מלאכה נפרד, הצבע עבודה תיקני בדיעבד ומותר לקרא אשר ולברך על גביו.

שכלולים בספר עבודה
יש את רע מאוד בספר אומנות, כגון שחסירה אות אם יתירה אות, או לחילופין שהאות אינן כתובה כהלכתה מותר לתקן, כי בספר מקצוע מיוחד אינן צריך שהכתיבה תראה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכמו כן אם נמצא הפסול במרכז קריאת התורה מוציאין ספר אומנות מיוחדת שונה.

אם וכאשר מצויים פיסוק מצד שכתוב, באופן התחלף צורתה ונראית כשתי סימבולים כגון: מ' שנפסקה בראשם ונראית דוגמת סימנים כו, מוציאין עיתון תורה שונה, ואם לא השתנתה צורתה אין שום להוריד רק את הצבע מלאכה, ויתקנו שנגמרת הקריאה.

חק תוכות
אם האות נוצרת באמצעות מחיקה ואסור שיהיה באמצעות כותב, הנה הגיע "חק תוכות" והאות פסולה, כגון נוצר ו' באתר י' לא כדאי לגרד את אותן חלקו שלמטה בידי הו' על מנת ל י', וזאת משום שהי' נתהוותה באמצעות מחיקה ואסור שיהיה על ידי כותב. הפרמטר נחכים מהפסוק "וכתב בשבילה טקסט כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב וכדאי שלא יהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא בעצם בית הדין ואלה להגיד מקצוע מיוחד.

הפסול "חק תוכות" חל מצד באופן מתחילתה האות אינן נכתבה כהוגן, בין שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת די אודות האות וקילקלה אחר צורתה, ובין אם וכאשר נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה בתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').

נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה צורת האות, מותר להפריד ביניהם שאין בו בזה "חק תוכות".
הפסול "חק תוכות" חל של במידה מתחילתה האות אינן נכתבה כהוגן, מצד שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק המתארת את האות וקילקלה את אותו צורתה, ובין אם וכאשר נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה אל הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').

נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה צורת האות, מותר להוריש ביניהם שלא קיים בזה "חק תוכות".
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה דרכי האות, מותר להוריש ביניהם שאין בו בזה "חק תוכות".

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *